<h1>סמ"ג לאוין סימנים שי"ח—שי"ט</h1>
<h2>דף עז.</h2>
גרסינן בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נ"ח ב') איתמר המעלה משאור ומדבש על גבי המזבח אמר רבא לוקה משום שאור ולוקה משום דבש ולוקה משום עירוב[י] שאור (ולוקה) [ו]משום עירוב[י] דבש, אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות איכא דאמרי חדא מיהא לקי ואיכא דאמרי חדא נמי לא לקי דלא מיחד לאויה כלאו דחסימה עד כאן לשון הגמרא, פירש רבינו שמשון ברבי אברהם בשם רבינו יצחק ברבי שמואל (סוף תד"ה המעלה) וזה לשונו, נראה לפרש שמיירי שמעלה שאור בפני עצמו ודבש בפני עצמו ושאור ודבש מעורבין יחד דאשאור ודבש דבעין לוקה שתים ואתערובת שתים חדא משום עירובי שאור וחדא משום עירובי דבש ואף על גב דלא כתיב בדבש כי כל ומוכח התם דצריך כי כל וי"ו דוכל דבש מוסיף על עניין ראשון. ואביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות פירוש (תד"ה אין) דוקא ערובי שאור וערובי דבש דנפקי(נן) מכי כל חשיב לאו שבכללות (לדברי הכל) וכן לאו דכי אם צלי אש שכולל כל דבר שאינו צלי אש כמו נא ומבושל וכן מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג (דגבי זג וחרצן) וכן כי נפש הוא חובל דגבי ריחים ורכב אבל שאור ודבש עצמן אף על פי שאין כתוב כי אם לאו אחד בשניהם אין חשוב לאו שבכללות, לדברי הכל, וכן זג וחרצן ונא ומבושל וריחים ורכב שלאו הכתוב בהם עונה לכל אחד ואחד בפני עצמו, ואם תאמר ולרבי יאשיה דבעי או לחלק (ב"מ צ"ד ב') לא יתחייב באחד לבדו עד שיעשה שניהם, יש להשיב דשאור ודבש ונא ומבושל כתיב בהן ממנו ונזיר נמי מדכתיב מחרצנים ועד זג ולא כתיב חרצנים וזג וריחים ורכב מדלא קרינן ורכב בחטף, ואם תשאל למה יתחייב שנים הא אמרינן בסוף פרק גיד הנשה (חולין ק"ב ב') גבי בשר מן החי ובשר מן הטריפה שאינו מתחייב אלא אחת מפני שיוצאין מלאו אחד, יש להשיב כי אינו דומה כי בכאן מאחר שהאיסורים מפורשים בפסוק עונה הלאו על כל אחד ואחד על שאור ודבש וזג וחרצן וכן כולם כמו אלמנה וגרושה וחללה זונה שאם עשאן כולן חייב על כל אחת ואחת מפני שלא יקח עונה על כל אחת ואחת, ובפרק עשרה יוחסין (קידושין ע"ז ב') שמצריך פסוק לחלק זהו מפני שגוף אחד הוא, וכן פירש רבינו שלמה בפרק בתרא דמכות (י"ח א' ד"ה הכי) דמעשר דגן תירוש ויצהר ובכור בקר וצאן וביכורים אף על פי שכולם כתובין בלאו אחד לוקה על כל אחד ואחד מאחר שמפורשים וכתובים בפסוק לא תוכל לאכול עונה על כולם, אבל בשר מן החי ובשר מן הטרפה אינן מפורשים בפסוק בפירוש שנאמר [עליו ש]לא תאכלו עונה על (כולם) [כל אחד ואחד], ואם תשאל מה בין זג וחרצן נא ומבושל ריחים ורכב שאור ודבש אלמנה וגרושה וחללה זונה שחייב על כל אחת ואחת ואילו חלב שור וכשב ועז אינו חייב אלא אחת ונקרא לאו שבכללות כדאיתא בפרק קמא דכריתות (ד' א'), וכן לחם וקלי וכרמל לא לקי אלא חדא, אי לאו משום יתורא, וכן מעשר דגן תירוש ויצהר לא לקי אלא חדא אי לאו משום יתורא כדאיתא בפרק קמא דכריתות (שם ה' א'), יש להשיב דזג וחרצן שתי שמות הן וכן שאור ודבש וכן כולם תדע דכי אתי לאתרויי בהן צריך להזכיר כל אחד בשמו אבל חלב שור וכשב ועז שם חלב הוא וכן לחם וקלי וכרמל שם חדש הוא וכן מעשר, עד כאן לשונו (תו' שם). ואני ראיתי בירושלמי דנזיר פרק שלשה מינין (הל' ב') ממשמע שנאמר רכב (אינו) [איני] יודע שריחים בכלל מה תלמוד לומר ריחים ורכב לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. הנה למדת מתוך דברי רש"י ודברי רבינו יצחק בר' שמואל שהם עמודי ההוראה כי שאור ודבש שנים הן, וכן אתנן ומחיר שנים הם, ונא ומבושל שנים הם, וזג וחרצן שנים הם, וריחים ורכב שנים הם, ועמוני ומואבי שנים הם, וכל אחד [ואחד] מאילו נחשב לאו בפני עצמו.
